חביבה נ' הגבעה בברנר אירועים בע"מ ואח'

נוכחים:

ב"כ הצדדים

פסק דין

כללי

1. בפניי תביעה שעניינה נזקי גוף. התובעת, ילידת 1933, טענה כי נפגעה בנפילה ממדרגות היורדות מבימת חופה, בארוע חתונה של נכדתה, אשר התקיים במקרקעין שהוחזקו ע"י הנתבעת, וזאת ביום 24.5.2006. התובעת הודתה כי אין היא זוכרת את נסיבות הנפילה, פרט לעצם הנפילה במורד המדרגות (ר' למשל עדותה בפ' ע' 5, ש' 10: "אני לא יודעת איך נפלתי. לא הרגשתי איך נפלתי, אני לא יודעת"). יחד עם זאת, בתה, גב' רסון מלי, העידה כי חזתה בנפילה. לדבריה: "ראיתי שאימי נופלת מהמדרגה כתוצאה מבד סאטן שהיה מונח על המדרגה, והיא נופלת על צדה הימני" (ס' 2 לתצהירה).

2.הצדדים חלוקים בשאלת החבות וכן בשאלת הנזק. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירו היא עצמה, וכן בתה גב' רסון. מטעם הנתבעת הצהירה מר ניר לוי, מנכ"ל ובעלים. המצהירים נחקרו בפניי. ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה עם תום שמיעת הראיות. להלן אדון בשאלת החבות ובשאלת הנזק.

החבות

3.כאמור, התובעת לא ידעה לומר מה גרם לנפילתה. אין חולק כי מדובר באישה מבוגרת יחסית, כבת 73 במועד התאונה. מהתיעוד הרפואי שהוגש לביהמ"ש (ר' מסמכים בנ/2), עולה כי גם בעבר מעדה (ר' למשל: תיעוד מיום 24.7.2005 לפיו החליקה בביתה "עם חבלה סיעודית בברך שמאל"; ר' גם תיעוד מיום 17.6.2000, שם ציין רופא כירורג כי "נפלה ונחבלה בברך ימין"; תיעוד נוסף מלמד על בעיות בגב תחתון וכן בעיות יציבה – ר' למשל תיעוד מיום 20.5.1985 וכן מיום 4.11.2005).

4.גב' רסון, בתה של התובעת, הצהירה כי ראתה את אמה מועדת במדרגה שהובילה לבימת החופה, וזאת "כתוצאה מבד סאטן שהיה מונח על המדרגה" (ס' 2 לתצהירה). בחקירתה סייגה את דבריה בעדותה כי אין היא יכולה לומר בוודאות שהאם החליקה כתוצאה מבד הסאטן. לדבריה: "היא החליקה ונפלה כנראה כתוצאה מבד סאטן שלא היה מודבק על הרצפה" (פ' ע' 10 ש' 29-30). ובהמשך: "הוא [בד הסאטן] היה מונח על כל הרצפה. לא על המדרגות. הוא לא היה מודבק. הוא היה רק מונח. עם העליה והירידה של האנשים ייתכן שהבד עלה על המדרגה ועקב זה ראיתי את הבד עומד על המדרגה" (פ' ע' 11 ש' 14-16). גב' רסון המשיכה והסבירה כי עמדה על בימת החופה, לאחר סיום הקידושין, ועמדה והתבוננה באורחים העולים ויורדים מהבמה, על מנת לברך את הזוג הצעיר (ר' ס' 2 לתצהירה וכן בעדותה בפ' ע' 15 ש' 22-23: "אני הייתי מסתכלת לכיוון המדרגות ואמא היתה עם החתן והכלה. כשאמא ירדה ראיתי אותה יורדת לכיוון המדרגה האחרונה, היא מעדה כבר). גב' רסון הודתה כי אינה יכולה "להגיד לך בוודאות אך אני יכולה להגיד שהבד סאטן היה מונח על השביל" (פ' ע' 16 ש' 1). היא ציינה כי ניגשה אל האם לאחר הנפילה, וראתה אותה מונחת על בד הסאטן, אשר בעקבות הנפילה "איבד את צורתו" (פ' ע' 16 ש' 2-9).

5.בית המשפט צפה בסרטון החתונה, בו רואים את החופה, שלוש המדרגות הרחבות המובילות אליה, וכן בד לבן המתוח על הדשא לפני המדרגות, ואשר יוצר שביל גישה אליהם (בלשונו של מר לוי מטעם הנתבעת, מדובר ב"שדרה לחופה"; פ' ע' 21 ש' 10). בתמונות הסרט לא ניתן לראות את בד הסאטן כאשר הוא מצוי על המדרגה האחרונה או על איזו מן המדרגות. יחד עם זאת, ניכר לעין כי המדרגות אינן מצוידות במעקה, באף אחד מהצדדים שלהן. יש לראות בכך מפגע. המקום מיועד גם לאנשים מבוגרים הצפויים להשתתף בחתונה. אולם הארועים צריך להערך לאפשרות לקלוט גם אותם. כידוע, מקובל כי בני משפחה וחברים, גם מבוגרים, עולים אל בימת החופה על מנת לברך את הזוג לאחר הקידושין. במצב זה, ייתכן עומס על המדרגות. אף בהעדר עומס, ירידה במדרגות לאדם מבוגר עלולה להיות מסוכנת, אם אין מעקה להאחז בו. יש להערך לאפשרות זו ולהבטיח את בטיחות האנשים המבוגרים המשתמשים במדרגות.

6.מר ניר לוי הודה בתצהירו כי לא חזה בארוע הנפילה ואין הוא יודע כיצד ארעה (ס' 3-5 לתצהירו). בעדותו ציין כי בד הסאטן, המשמש "כסוג של שדרה" (פ' ע' 21 ש' 10) – צריך להימתח ולהיתפס כראוי, אחרת "הוא יכול לגרום לאדם למעוד" (פ' ע' 21 ש' 5-6). מר לוי נכח במשרדי הנתבעת במועד החתונה, ויצא לבדוק מה ארע, בעקבות הנפילה. לדבריו: "ראיתי שאישה מבוגרת נפגעה. לא ידעתי איפה ואיך" (פ' ע' 21 ש' 27). מר לוי ציין כי ניסה לברר מה ארע, אך לא ניתן היה להתקרב אל התובעת, ו"אף אחד לא ידע להגיד איך" (פ' ע' 21 ש' 28 עד ע' 22 ש' 1). מר לוי ציין כי לא יזם פניה אל התובעת לאחר הארוע.

7.אני מוצאת טעם לפגם בכך שהנתבעת לא טרחה לברר ביתר קפדנות מהן נסיבות הארוע. גם אם לא ניתן היה לפנות אל התובעת לאחר שנפלה, היה מקום כי יערך בירור עם המשפחה, וכן עם התובעת עצמה כעבור זמן, והכול כדי לברר אם נפל כשל כלשהו בארוע החתונה; ועל מנת למנוע הישנות של תקלות בעתיד (ככל שנפלו). יש לזכור כי הנתבעת היא המחזיקה במקרקעין, והיא המפעילה את הארוע. על כן, מוטלת עליה החובה לבדוק מה גרם לנפילתו של אורח, ואם הכשל רובץ לפתחה. אני זוקפת כנגד הנתבעת את העובדה כי לא נעשה בירור מעמיק, אשר יכול היה ללבן את סיבת התאונה.

8.לאחר עיון בעדויות שנזכרו לעיל, אני סבורה כי ניתן לקבוע ברמה סבירה של וודאות, וכמקובל בהליך אזרחי, כי התובעת החליקה ביורדה במדרגת הבמה האחרונה, וזאת מחמת שלא היה לה במה להאחז (אין מעקה). אין לשלול אפשרות כי בד הסאטן, אשר היה מונח על הדשא בצמוד למדרגה, תרם למעידה זו, בהיותו גורם מחליק. כידוע, בד הסאטן מאופיין בכך שהוא חלק ומחליק. אי מתיחה או אי הדבקה בצורה מקצועית וטובה עלולות ליצור מכשול. אני נותנת משקל לכך שהנתבעת לא הציגה כל ראיה בעניין זה (כגון עדות של הגורם המקצועי שתיכנן את הנחת בד הסאטן, לצד הגורם המבצע שהניחו במקום), וזאת אף כי היתה ערה לטענת התובעת בתביעה זו.

9.איני מוצאת מקום לייחס לתובעת אשם תורם. מדובר בארוע חגיגי ומשמח המלווה בהתרגשות רבה. לא ראיתי מה יכולה היתה לעשות על מנת למנוע את נפילתה. הדרישה כי תעזר בבן משפחה כדי לרדת ממדרגות כאלה חורגת מהמקובל והסביר. כאמור, הנטל מוטל על אולם הארועים לוודא גישה נוחה לבימת החופה, גם לאנשים מוגבלים.

10.התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בפן האחריות. להלן יבחן הנזק.

הנזק

11.התובעת הגישה את חוות דעתה הרפואית של ד"ר הגר פטיש, אשר העריכה את נכותה של התובעת בשיעור 30%, לפי סעיף 48(1)ח' לתקנות המל"ל, וזאת בגין פגיעתה בירך ימין. הנתבעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר דוד יפה, אשר סבר כי התובעת סובלת בנכות צמיתה בשיעור 20%, ואולם ייחס 10% למצב קודם. ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו, ד"ר משה ויסברוט, אשר העריך כי התובעת סובלת מנכות בשיעור 25% בגין הפגיעה במפרק ירך ימין, כאשר 15% נובעים מהתאונה דנא.

12.בעלי הדין לא הזמינו את המומחים להחקר. בהעדר ראיה לסתור, בית המשפט יאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמו. על כן, נכותה הרפואית של התובעת תעמוד על 15%.

13.התובעת עתרה לחייב את הנתבעת לפצותה בשלושה ראשי נזק, כדלקמן: כאב וסבל, עלות טיפולים רפואיים ועזרת צד שלישי. אשר לכאב וסבל – עיינתי בתיעוד הרפואי שהתובעת הגישה. התובעת אושפזה במחלקה אורטופדית, עברה ניתוח, ולאחר מכן תהליך שיקומי (ר' סיכום מחלה בבית החולים אסף הרופא מיום 30.5.2006, המעיד על אישפוז של שישה ימים, וכן סיכום מחלה בבית החולים שמואל הרופא, מיום 22.6.2006, המעיד על שיקום במשך 22 ימים). התובעת נעזרה בהליכון (ר' אסמכתא מ"יד שרה"). בנוסף, נעזרה בטיפולי פיזיותרפיה (ר' נספח ו' לתצהירה). נוכח גילה והיקף הנכות, כמו גם הכאב וסבל שבוודאי חוותה, אני מטילה על הנתבעת לפצותה בסך 50,000 ש"ח בראש זה.

14.אשר להוצאות רפואיות – התובעת הגישה חשבונית של פינויה באמבולנס, בסך 744 ₪ (נספח ב' לתצהירה), וטענה כי הפקידה ערבון להשאלת הליכון ב"יד שרה" (לא נטען כי הערבון לא הושב). יש להניח כי מחמת אשפוזה, וטיפולי הפיזיותרפיה שעברה, כמו גם הביקורים אצל רופאים, ותרופות אשר מקובל ליטול לשיכוך כאבים, נאלצה להוציא הוצאות שונות. על דרך של הערכה וכמקובל, תפוצה בסך 3,000 ₪ בראש זה.